<h1>כל בו הלכ' מנחה סימן מ'</h1>
<h2>דף כב:</h2>
ונהגו בהרבה מקומות שלא לעסוק בתורה בין תפלת מנחה לערבית לכבוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנפטר באותה שעה, כמו ששנינו נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלין. והגאון רב שר שלום ז"ל כתב בשבת במנחה מותר להתעסק בתלמוד, ולא עוד אלא שמנהג בבית מדרשו של רבינו בבבל שאחר תפלת המנחה שונין אבות (וקורין בתורה) [וקנין תורה], ואמת הדבר שאין לבטל בית המדרש מכל וכל רק מתבטלין מעט לכבוד הרב אבי התורה שנפטר באותה שעה. ונהגו בהרבה מקומות לאכול סעודת הערב קודם תפלת המנחה בשבת, ואחרי תפלה זו לא יאכלו, רק כל אחד ישב בדד וידום לכבוד רבן של נביאים. וה"ר נתן ז"ל כתב הג' פסוקים הללו שאנו אומרין בשביל צידוק הדין בעבור הנשמות שחוזרות במוצאי שבת לדינם, ואם ראש חודש למחרתו אין אומרים אותו שאין חוזרות לדינם שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו'. והר"ש ז"ל כתב טעם אחר כיון שהתפללו ציבור תפלת המנחה חל להיות מוצאי שבת, שכך מצינו גבי סוכה מאימתי מפנין את הכלים מן המנחה ולמעלה. וכשחל יום טוב או ראש חודש באחד בשבת ידחה צדקתך מפניהם שכבר חלו מן המנחה ולמעלה עכ"ל. ובמסכת סופרים כתב שבת שאומרים בו הלל או מחרתו אין אומרים צדקתך אבל אומרים למוצאי שבת ויהי נועם שאין אסור לעשיית מלאכה כי אם לנשים שמקדשין החודש. וה"ר נתן ז"ל כתב והאומר שנפטר משה רבינו ע"ה בשבת ולכבודו אנו עושין, אי אפשר להיות. שהרי בז' באדר מת משה, ובעשור לחודש הראשון עברו את הירדן, (ובכ"ד) [ובכ"ב] בו התחילו לסבב את יריחו, הכי איתא בסדר עולם, וכבשו את יריחו ביום הז' ושבת היה, ומאחר שיום כ"ח (לא היה שבת כי אם אחד בשבת) [בו היה שבת, אם כן ראש חודש שלו היה יום א', וראש חודש אדר יום שבת, נמצא שז' בו לא היה שבת כי אם ו' בשבת]. ועוד הא כתוב בו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, אלמא ביום (שבת) [שמת] היה כותב, הרי לא היה שבת, ולא ידעתי הטעם מפני מה אין אומרים צדקתך בשבת שיש בו הלל, [אם לא] משום דכתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ולא בעי לאדכורי ביה שום עצב, (והכתיב) [והכא כתיב] משפטיך תהום רבה, ואמרינן במדרש מאן דאת מחי את מדקדק. ומותר להתעסק בתלמוד שהרי מנהג בכל ארץ אשכנז לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף. ויש מקומות שאומרים אותן מפסח ועד שבועות ולא עוד. ויש מקומות שאומרים אותן משבועות ועד סוכות. ויש מקומות שאומרים אותן משבת וישמע יתרו עד שבת מסעי. וסימן ממתן תורה ועד משנה תורה משה קיבל תורה. והכל לפי המנהג. וכל פעם ופעם מתחילין קודם הפרק כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כדי להפיס דעת עמי הארץ מתחילין באותה בבא, והוא ראשית פרק אחרון של מסכת סנהדרין. ויש מקומות שאומרים שני פרקים בכל שבת ושבת. ומקומות שאין אומרים רק פרק אחד, והכל לפי המנהג. ואחר הפרקים יאמר החזן קדיש על ישראל ועל רבנן. וכתב ה"ר אשר ז"ל תפלות של שבת ד'. א' משבת בראשית, ב' משבת דמרה, ג' משבת דסיני, ד' משבת דימות המשיח ומחיי העולמים עכ"ל.
